הפניקס אחזקות בע"מ ואח' נ' אלחרמן ואח'

פסק דין

1. עסקינן בתיק זה בתאונת שרשרת בגינה הגישה התובעת תביעת שיבוב כנגד נהגי ומבטחות שני הרכבים שנסעו מאחורי רכב מבוטחה.

2. נתבע 3 הגיש הודעת צד ג' כנגד מנורה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מנורה") במסגרתה נטען, כי הואיל ומנורה ביטחה את רכב נתבע 3 בזמנים הרלוונטיים לתאונה, הרי שככל שיחויב נתבע 3 בתשלום סכום כלשהו לתובעת, על מנורה לשפותו בגין הסכום הפסוק ששולם.

מנורה הגישה כתב הגנה במסגרתו טענה, כי נתבע 3 רכש ביטוח אשר הוגבל לנהגים מעל גיל 24 שנים. באירוע התאונה נהג ברכב נהג מתחת לגיל הנקוב בפוליסה ועל כן, נטען כי לא היה כיסוי ביטוחי לנהג הרכב בעת התאונה. בנסיבות אלו, טענה צד ג' כי על הודעת צד ג' להידחות.

3. ביום 20.11.12 נשמעו עדויות הצדדים ובתום הדיון ניתן פסק דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים לפיה, נתבע 3 אחראי לקרות התאונה ועל כן, עליו לפצות את התובעת בסכומים אשר בהם פיצתה את מבוטחה בגין נזקי רכבו בתאונה וכי התביעה כנגד נתבעים 1-2 נדחית ללא צו להוצאות.

4. בדיון שהתקיים בתיק הוברר, כי נתבע 3 מודה כי בפוליסת הביטוח שלו אצל צד ג' קיימת תניה המגבילה את גיל הנהג ברכב מעל 24 שנים וכי הנהג אשר נהג ברכב במועד התאונה היה צעיר מן הגיל הנקוב בפוליסה.

נתבע 3 העיד, כי הנהג שנהג ברכב במועד התאונה היה עובד חדש בעסקו וכי לא היה מודע לכך כי הינו מתחת לגיל 24 שנים. יצוין, כי נתבע 3 הודה כי לא טרח לשאול את הנהג לגילו טרם מסר את הרכב לידיו. לאחר התאונה פנה נתבע 3 וביקש לבטח את הרכב גם לנהיגת נהגים מתחת לגיל 24 שנים.

5. ב"כ נתבע 3 טען כי בנסיבות העניין מדובר ב"שינוי מהותי" בפוליסה, כאמור בסע' 17 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ועל כן, מדובר לכל היותר בהחמרת סיכון לפי הוראות סע' 18 לחוק חוזה הביטוח. בנסיבות אלו, נטען כי חל סע' 18(ג) הקובע, כי המבטחת אינה פטורה מתשלום תגמולי הביטוח אלא עליה לשלם "תגמולי ביטוח מופחתים בשיעור היחסי, שהוא ביחס בין דמי הביטוח שהיו משתלמים לפי המקובל אצלו במצב שלאחר השינוי לבין דמי הביטוח המוסכמים".

5. כל צד הגיש אסמכתאות לתמיכה בטענותיו.

6. לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים ועיינתי באסמכתאות אשר הוגשו לבית המשפט, הגעתי למסקנה כי דין הודעת צד ג' להידחות ולהלן נימוקיי:

פסק דינו של כב' הש' גד ארנברג בת.א. 22043/08 (שלום ירושלים), אשר הוגש ע"י ב"כ נתבע 3, דן בנסיבות דומות לענייננו. בפסק הדין הנ"ל נקבע, כי הגבלת גיל הנהגים בפוליסה לא נעשתה מתוך כוונת מרמה של המבוטח אלא לצורך חסכון בתשלום פרמיות וכי אין סיבה להניח כי המבטחת לא הייתה מסכימה בעתיד לבטח נהגים מתחת להגבלת הגיל שהוסכמה בין הצדדים. על כן, חויבה המבטחת בתשלום החלק היחסי, כאמור בהוראות סע' 18(ג) לחוק חוזה הביטוח.

דעתי אינה כדעתו של כב' הש' ארנברג.

התניה המופיעה בפוליסת הביטוח של נתבע 3 בדבר הגבלת גיל הנהג ברכב מעל 24 שנים הינה תניה אשר הוסכמה ע"י שני הצדדים. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הוסכם ביניהם במפורש להחריג את אחריות המבטחת בהתייחס לנהגים מתחת הגיל המוסכם, דהיינו: כי הפוליסה לא תחול כלל במקרה של נהיגת נהג מתחת לגיל 24 שנים. אלו היו גבולות הפוליסה כפי שהוסכמו בין הצדדים ועל כן, לא ניתן ליצור בדיעבד פוליסה אשר גבולות האחריות בה שונים ורחבים יותר.

סבורני, כי כל פרשנות לפיה ניתן לקרוא בדיעבד לתוך פוליסת הביטוח תנאים אשר ירחיבו את תחולתה למקרים עליהם לא חלה מלכתחילה תרוקן מתוכן התניה המוסכמת המגבילה אחריות המבטחת על פי הפוליסה.

אין המדובר הוא בהחמרת סיכון, אלא בהרחבת הפוליסה למקרים עליהם כלל לא חלה ועל כן, דין הודעת צד ג' להידחות.

אציין, כי פסק הדין הנוסף אשר צורף ע"י ב"כ נתבע 3, פסק דינה של כב' הש' רות לבהר שרון בבר"ע 2236/06 ,מחוזי ת"א, דן בנסיבות השונות מן הנסיבות נשוא התיק דנן, שכן באותו מקרה ביקש המבוטח להודיע למבטחת על כוונתו לבצע הרחבת כיסוי ביטוחי לנהג צעיר מן הגיל אשר ננקב בפוליסה, אלא שההודעה נשלחה בתום לב לכתובת שגויה ולא הגיעה ליעדה.

נוכח האמור לעיל אני קובעת, כי הפוליסה של נתבע 3 אצל מנורה, אשר הייתה בתוקף במועד התאונה, לא חלה על האירוע נשוא התביעה דנן. על כן, בנסיבות דנן לא חל סע' 18 לחוק חוזה הביטוח ובשל כך, דין הודעת צד ג' להידחות.

נתבע 3 ישא בהוצאות צד ג' בסך 2,000 ₪ (בגין שני התיקים יחדיו).

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: